שימוש במאמנים טיפוליים אנאליים בפיזיותרפיה של רצפת האגן
מאת רועי קליין, פיזיותרפיסט מוסמך (M.Sc.PT) · ספטמבר 2026
מאמנים, שנקראים לעיתים גם מרחיבים, הם אביזרים שמגיעים בדרך כלל במספר גדלים מדורגים. הם יכולים להיראות דומים לצעצועי מין, אבל כאשר משתמשים בהם במסגרת טיפולית המטרה אינה בהכרח אותה מטרה.[1]
בפיזיותרפיה של רצפת האגן מאמן יכול לשמש אצל מטופלים מסוימים כחלק מתרגול הדרגתי של מגע וחדירה, וככלי לעבודה על תגובת השרירים באזור. השימוש מתואר בספרות כחלק מאפשרויות הטיפול בכאב בחדירה אנאלית, אך הראיות הספציפיות עדיין מוגבלות.[1]
לא מדובר בניסיון להרחיב את פי הטבעת
רצפת האגן והסוגרים הם רקמות שריריות פעילות, ולא פתח פסיבי שצריך למתוח עד שהוא נעשה גדול מספיק.
הסוגר האנאלי מגיב למתיחה באופן דינמי, והתגובה שלו תלויה לא רק במידת המתיחה אלא גם באופן שבו היא מופעלת.
להרחבה על המנגנון: כאב בחדירה אנאלית: גורמים, בירור וטיפול פיזיותרפי
זו הסיבה שהמטרה אינה להגיע לקוטר מסוים, אלא לאפשר לשרירים להגיב אחרת.
אז מה מתרגלים עם מאמן?
כאשר קיים קושי בהרפיה, המטרה יכולה להיות לתרגל חשיפה למגע או חדירה בתנאים מבוקרים, ולאפשר למטופל לזהות את תגובת השרירים ולשפר את השליטה בה. סקירת הספרות בהקשר של חדירה אנאלית כוללת מאמנים לצד הדרכה, biofeedback, טיפול מנואלי ועבודה על רצפת האגן.[1]
חשוב להדגיש שהסקירה עצמה מציינת שחסרים מחקרים מבוקרים שבדקו ישירות את יעילות הטיפולים האלה עבור כאב בחדירה אנאלית. לכן נכון יותר לומר שמאמן הוא כלי טיפולי אפשרי, ולא טיפול מוכח בפני עצמו.[1]
האם יש הוכחה שמאמנים יכולים לשנות את פעילות השרירים?
יש מעט מידע ישיר.
במחקר קטן משנת 1997, 13 מטופלים עם puborectalis syndrome ועצירות קשה השתמשו בהרחבה אנאלית מדורגת במשך שלושה חודשים. לאחר הטיפול נמדדה ירידה בלחץ בזמן מאמץ ושיפור בתדירות היציאות.[2]
זה מחקר מעניין מבחינה פיזיולוגית, אבל הוא לא נערך באנשים עם כאב במהלך פעילות מינית ולא בדק כאב בחדירה אנאלית. לכן אי אפשר לקחת את הפרוטוקול שלו ולהחיל אותו אוטומטית על מטופלים עם כאב בחדירה.[2]
למה יש מאמנים במספר גדלים?
סדרה של גדלים מאפשרת להתאים את מידת החשיפה לאדם ולא להתחיל מדרישה גבוהה מדי.
אבל אין בספרות הרפואית סולם אוניברסלי שמגדיר מתחיל, בינוני ומתקדם לפי קוטר, ואין יעד רפואי שלפיו צריך להגיע לגודל הגדול ביותר בסדרה.
בנוסף, גם אין כיום בסיס טוב לפרוטוקול של מספר דקות קבוע, מספר פעמים בשבוע או קצב אחיד של מעבר בין גדלים עבור כאב בחדירה אנאלית.
האם הרחבה יכולה גם להזיק?
כן, כאשר מדובר בהרחבה משמעותית ואגרסיבית, ויש לכך עדויות ישירות ממחקרים רפואיים ישנים. חשוב לציין כי מדובר במחקרים קטנים על פרוצדורות רפואיות של anal dilatation ולא בתרגול הדרגתי עם מאמן או בשימוש רגיל באביזר מין.[3][4]
במחקר של Speakman ועמיתיו נבדקו 12 גברים שפיתחו אי־שליטה לאחר anal dilatation רפואית. אצל 11 נמצאה פגיעה בסוגר הפנימי ובשלושה נמצאה גם פגיעה בסוגר החיצוני.[3]
במחקר מעקב אחר 32 מטופלים שעברו הרחבה אנאלית כטיפול בפיסורה, 12.5% דיווחו על הפרעת שליטה קלה. מתוך 20 מטופלים שהסכימו לעבור אולטרסאונד אנאלי, נמצאו פגמים בסוגר אצל 13, כלומר 65%.[4]
נתונים אלה לא מאפשרים לקבוע שקוטר מסוים מסוכן או ששימוש במאמנים גורם לפגיעה.[3][4] הם כן מראים שמתיחה מכנית משמעותית של הסוגר אינה דבר חסר גבולות, ולכן אין הצדקה להפוך כאב או התנגדות למשהו שצריך לנצח באמצעות כוח.
מתי בכלל שוקלים שימוש במאמן?
- כאב חוזר סביב חדירה
- תחושה שהשרירים נסגרים באופן לא רצוני
- קושי משמעותי להרפות בזמן מגע
- צורך בחשיפה הדרגתית ומבוקרת בין מפגשי טיפול
- צורך לתרגל שליטה וקואורדינציה במצב שבו החדירה עצמה מעוררת דריכות
אבל לפני שמתחילים חשוב להבין מה הסיבה לכאב. אם קיימת פיסורה פעילה, דלקת, פגיעה ברירית או בעיה רפואית אחרת, עוד מתיחה אינה בהכרח הטיפול המתאים.[5][6]
חומר סיכה ובחירת האביזר
התעלה האנאלית אינה מייצרת סיכוך משלה, ולכן חומר סיכה אינו תוספת נוחות אלא חלק מהתרגול עצמו. חוסר סיכוך נמנה בספרות בין הגורמים שמעלים את הסיכון לכאב.[1]
בפועל, כמות נדיבה בתחילת התרגול ומריחה נוספת במהלכו מפחיתות חיכוך ומאפשרות לשרירים להגיב למתיחה עצמה, במקום להגיב לגירוי של הרקמה. אם התחושה נעשית צורבת או יבשה תוך כדי, זה לרוב סימן להוסיף חומר ולא סימן להמשיך.
קיימים גם חומרי סיכה עם רכיב מאלחש. הם אינם פתרון טוב לבעיה שבה המטרה היא ללמוד כיצד הגוף מגיב לעומס: אם מקהים את הכאב, אפשר גם להקהות את אחד האותות שמאפשרים לדעת שהעומס גבוה מדי. אין כיום מחקרים מבוקרים שבדקו ישירות חומרי סיכה מאלחשים בזמן חדירה אנאלית, ולכן ההמלצה להימנע מהם נשענת על היגיון פיזיולוגי ועל עקרונות של מניעת פציעה ולא על מחקר קליני ישיר.
בבחירת האביזר יש דרישה אחת שאינה נתונה לשיקול דעת: אביזר שמיועד לכך, עם בסיס רחב שאינו יכול להיכנס כולו לרקטום. אביזר שנשאר בפנים עלול לחייב הוצאה בהרדמה.[7]
מתי לא ממשיכים?
כאב חד, כאב שמתגבר במהלך התרגול או דימום הם סיבה לעצור ולבחון את המצב. פיסורה אנאלית, למשל, היא קרע בתעלה האנאלית שיכול לגרום לכאב משמעותי ולדימום.[5] כאב, דימום, הפרשות או סימנים אחרים של proctitis מצריכים בירור רפואי ולא ניסיון להתקדם לגודל הבא.[6]
האם כל מי שרוצה לקיים חדירה אנאלית צריך לשלב עבודה עם מאמנים?
לא. אין ראיות לכך שאדם ללא כאב או קושי צריך לעבור אימון במאמנים לפני חדירה אנאלית.
מאמן הוא כלי טיפולי אפשרי כאשר קיימת מטרה טיפולית ברורה, ולא שלב חובה בדרך לפעילות מינית.
מה תפקיד הפיזיותרפיה?
המטרה היא קודם להבין מה עומד מאחורי הקושי: פעילות יתר של השרירים, קושי בהרפיה ובקואורדינציה, רגישות, גורם רפואי אחר או שילוב של כמה גורמים.
אם מאמן מתאים, אפשר להשתמש בו כחלק מעבודה רחבה יותר הכוללת הדרכה, שליטה שרירית, הרפיה וחשיפה הדרגתית.[1] אבל לפעמים המסקנה אחרי הערכה תהיה שאין צורך במאמן בכלל.
היעד בטיפול אינו להגיע לגודל מסוים. היעד הוא לשפר תפקוד, שליטה ונוחות בהתאם למטרה של המטופל.
חווה חלק מהתסמינים שתוארו?
אם קיים כאב חוזר או קושי להרפות בזמן חדירה, ניתן לבדוק בהערכה האם עבודה הדרגתית מתאימה במקרה שלך ואיך היא נראית בפועל.
בדיקת התאמה לטיפול — בוואטסאפשאלות נפוצות
האם מאמן אנאלי מרחיב את פי הטבעת?
לא. רצפת האגן והסוגרים הם רקמות שריריות פעילות ולא פתח פסיבי שצריך למתוח. המטרה אינה להגיע לקוטר מסוים אלא לאפשר לשרירים להגיב אחרת.
האם כל מי שרוצה לקיים חדירה אנאלית צריך לתרגל עם מאמנים?
לא. אין ראיות לכך שאדם ללא כאב או קושי צריך לעבור אימון במאמנים לפני חדירה אנאלית. מאמן הוא כלי טיפולי כאשר קיימת מטרה טיפולית ברורה, ולא שלב חובה.
האם יש גודל שצריך להגיע אליו?
אין בספרות הרפואית סולם שמגדיר מתחיל, בינוני ומתקדם לפי קוטר, ואין יעד רפואי שלפיו צריך להגיע לגודל הגדול ביותר בסדרה. היעד בטיפול הוא תפקוד, שליטה ונוחות.
מתי מפסיקים?
כאב חד, כאב שמתגבר במהלך התרגול או דימום הם סיבה לעצור ולבחון את המצב. פיסורה, דלקת או הפרשות מצריכות בירור רפואי ולא ניסיון להתקדם לגודל הבא.
מקורות
- Chen AB, Kalichman L. Pelvic floor disorders due to anal sexual activity in men and women: a narrative review. Arch Sex Behav. 2024;53(10):4089-4098. doi:10.1007/s10508-024-02995-2.
- Maria G, Anastasio G, Brisinda G, Civello IM. Treatment of puborectalis syndrome with progressive anal dilation. Dis Colon Rectum. 1997;40(1):89-92. doi:10.1007/BF02055688.
- Speakman CTM, Burnett SJD, Kamm MA, Bartram CI. Sphincter injury after anal dilatation demonstrated by anal endosonography. Br J Surg. 1991;78(12):1429-1430. doi:10.1002/bjs.1800781206.
- Nielsen MB, Rasmussen OO, Pedersen JF, Christiansen J. Risk of sphincter damage and anal incontinence after anal dilatation for fissure-in-ano: an endosonographic study. Dis Colon Rectum. 1993;36(7):677-680. doi:10.1007/BF02238595.
- Davids JS, Hawkins AT, Bhama AR, et al. The American Society of Colon and Rectal Surgeons clinical practice guidelines for the management of anal fissures. Dis Colon Rectum. 2023;66(2):190-199. doi:10.1097/DCR.0000000000002664.
- Workowski KA, Bachmann LH, Chan PA, et al. Sexually transmitted infections treatment guidelines, 2021. MMWR Recomm Rep. 2021;70(4):1-187.
- Tarasconi A, Perrone G, Davies J, et al. Anorectal emergencies: WSES-AAST guidelines. World J Emerg Surg. 2021;16(1):48. doi:10.1186/s13017-021-00384-x.
המידע בדף זה נועד להרחבת הידע ואינו מחליף בדיקה רפואית, אבחון אישי או טיפול רפואי.