תת־פעילות הדטרוזור (DU): מה זה, איך מאבחנים ומה מקום הפיזיותרפיה

מאת רועי קליין, פיזיותרפיסט מוסמך (M.Sc.PT) · ספטמבר 2026

תת־פעילות הדטרוזור, באנגלית Detrusor Underactivity‏ ובקיצור DU‏, היא ממצא אורודינמי שמתאר התכווצות שאינה חזקה מספיק או אינה נמשכת מספיק זמן כדי לאפשר התרוקנות תקינה של שלפוחית השתן.^[1][2][3]

חשוב להבדיל אותה משלפוחית תת־פעילה, Underactive Bladder‏ או UAB‏. התסמונת מתארת תסמינים, והממצא מתאר את תפקוד שריר השלפוחית כפי שהוא נמדד בבדיקה.^[1][2]

להרחבה על התסמונת ועל התסמינים שלה: שלפוחית תת־פעילה בגברים: תסמינים, גורמים ובירור

מהו הדטרוזור?

ה-Detrusor‏ הוא השריר בדופן שלפוחית השתן. בהשתנה תקינה הוא מתכווץ כדי לייצר את הלחץ הדרוש להוצאת השתן, ובמקביל מערכת המוצא אמורה להיפתח ולאפשר לשתן לעבור.

כאשר ההתכווצות אינה מספקת, התרוקנות השלפוחית עלולה להיות איטית, ממושכת או לא מלאה.^[1][2][3]

אי אפשר לאבחן את זה לפי תסמינים

זרם חלש, צורך ללחוץ, תחושת התרוקנות לא מלאה או שארית שתן גבוהה יכולים להופיע בתמונה הזו, אבל אף אחד מהם אינו ייחודי לה.^[1][3]

זרם חלש יכול להיגרם גם כאשר השלפוחית מתכווצת היטב, אך קיימת חסימה או התנגדות במוצא. זו בדיוק הסיבה שהתסמינים לבדם אינם מספיקים.^[3][4]

דוגמה לכך היא מחקר שבחן 212 גברים עם תת־פעילות של הדטרוזור שאינה נוירולוגית. אצל 58% מהם נמצאה בבדיקה גם הפרעה בשלב האגירה, כלומר התכווצויות לא רצוניות של השלפוחית או ירידה ביכולת שלה להתמלא בלי שהלחץ בתוכה עולה. בקבוצה הזו מעל 80% ענו על הקריטריונים לשלפוחית רגיזה, לעומת 26% בקבוצה שבה נמצאה תת־פעילות של הדטרוזור בלבד, ודליפה מדחיפות דווחה אצל 65% לעומת 12%.^[10]

אצל 42% הנותרים התמונה הייתה הפוכה: קיבולת שלפוחית גדולה יותר, עלייה מזערית בלחץ בזמן ההתמלאות, ותסמיני התרוקנות חמורים יותר, ובהם מאמץ בזמן ההשתנה.^[10]

כלומר אותו ממצא אורודינמי עצמו מופיע בשתי תמונות קליניות שונות מאוד, ודחיפות אינה שוללת תפקוד ירוד של השלפוחית.

להרחבה על התמונה של שלפוחית רגיזה: שלפוחית רגיזה בגברים (OAB): תסמינים, בירור וטיפול

איך מאבחנים?

האבחנה נעשית באמצעות בדיקת לחץ מול זרימה, Pressure-Flow Study‏, במסגרת בדיקת אורודינמיקה. בבדיקה מודדים במקביל את הלחץ שמייצר שריר השלפוחית ואת קצב זרימת השתן.^[1][3][4]

השילוב הזה הוא שמאפשר להבחין בין מצב שבו הזרימה נמוכה מפני שההתכווצות אינה מספקת לבין מצב שבו השלפוחית מתכווצת היטב כנגד התנגדות גבוהה.^[3][4]

נחקרו גם שיטות שמנסות לזהות את הממצא בלי בדיקה פולשנית, בין היתר באמצעות שילובים של תסמינים, בדיקת זרימה, שארית שתן ואולטרסאונד. חלקן עשויות לסייע בהערכת הסבירות, אך נכון להיום הן אינן מחליפות את הבדיקה האורודינמית לצורך אבחנה.^[3][4]

מה יכול לגרום לזה?

תפקוד תקין של הדטרוזור תלוי בשריר תקין, בעצבוב תקין ובמערכת תחושה ובקרה תקינה. לכן קיימים מספר מנגנונים אפשריים.^[2][3][5]

• גורמים נוירולוגיים: פגיעה במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית יכולה להפריע להפעלת השלפוחית ולתחושת המילוי.^[3][5]
• סוכרת: פגיעה בעצבוב השלפוחית עלולה להשפיע על יכולתה להתרוקן כראוי.^[3][5]
• לאחר ניתוחי אגן: פגיעה בעצבים האוטונומיים במהלך ניתוחים מסוימים יכולה להפריע להתכווצות.^[5]
• חסימה כרונית במוצא השלפוחית: חסימה ממושכת עשויה להיות קשורה לשינויים בדופן השלפוחית ולירידה בתפקוד, אך הקשר אינו חד משמעי בכל המטופלים.^[3][5]
• תרופות: תרופות מסוימות, בין היתר בעלות פעילות אנטיכולינרגית, יכולות להשפיע על יכולת ההתכווצות.^[5]
• ללא גורם ברור: בחלק מהמקרים לא נמצאת סיבה מזוהה.^[2][5]

מה נמצא בגברים מבוגרים?

במחקר גדול שכלל 1,329 גברים עם תסמיני דרכי שתן שלא הגיבו לטיפול ראשוני והופנו לבדיקת וידאו־אורודינמיקה, האבחנה הסופית הייתה הרפיה לקויה של הסוגר החיצוני אצל 525, חסימה במוצא השלפוחית אצל 501, תת־פעילות הדטרוזור אצל 165 ובדיקה תקינה אצל 138.^[6]

שני סייגים חשובים: המחברים עצמם ממסגרים את המחקר סביב גברים מבוגרים, ומדובר באוכלוסייה שכבר נכשלה בטיפול ראשוני והופנתה לבירור. לכן המספרים אינם מייצגים שכיחות באוכלוסייה הכללית, אבל הם ממחישים היטב עד כמה תסמינים דומים יכולים לנבוע ממנגנונים שונים.^[6]

ומה בגברים צעירים?

הממצא קיים גם בגברים צעירים, אבל פחות ממה שנהוג לחשוב.

במחקר שכלל 456 גברים בני 18 עד 40 עם תסמינים מתמשכים, תפקוד ירוד של השלפוחית נמצא ב-2.4% בלבד ושלפוחית שאינה מתכווצת ב-10.5%. מנגנונים אחרים היו שכיחים יותר: הפרעה בפתיחת צוואר השלפוחית ב-21% והרפיה לא מתואמת ב-15.1%.^[7]

במחקר אחר, בקרב 87 גברים עד גיל 40, תפקוד ירוד של השלפוחית נמצא ב-11.5%, בעוד שחסימה נמצאה ב-42.5% והרפיה לא מתואמת ב-28.7%.^[8]

שני המחקרים בוצעו באוכלוסיות שהופנו לבדיקה אורודינמית ולכן אינם נותנים שכיחות כללית, והפער ביניהם ממחיש למה אי אפשר להציג מספר יחיד. מה שהם כן מלמדים הוא שבגבר צעיר עם תסמיני התרוקנות, תפקוד ירוד של השלפוחית הוא אחת האפשרויות ולרוב לא השכיחה שבהן.^[7][8]

איך מטפלים?

הטיפול תלוי בגורם, בחומרת ההפרעה, בכמות שארית השתן ובשאלה האם קיימת גם חסימה במוצא השלפוחית.^[3][5]

• אסטרטגיות התרוקנות: השתנה בזמנים קבועים או השתנה כפולה יכולות להתאים לחלק מהמטופלים.^[3][5]
• צנתור לסירוגין: כאשר השלפוחית אינה מתרוקנת מספיק, הוא מאפשר התרוקנות מלאה ובטוחה יותר.^[3][5]
• טיפול בחסימה נלווית: השניים יכולים להתקיים יחד, ובחלק מהגברים הפחתת ההתנגדות במוצא משפרת את ההתרוקנות.^[3][5]
• נוירומודולציה סקרלית: נשקלת בחלק מהמטופלים עם אצירת שתן שאינה חסימתית.^[3][5]
• טיפול תרופתי: היכולת לשפר באופן ישיר את כוח ההתכווצות עדיין מוגבלת.^[3][5]

ומה מקומה של הפיזיותרפיה?

כאשר קיימת גם בעיה של רצפת האגן או של מוצא השלפוחית, למשל הרפיה לא מתואמת של הסוגר ורצפת האגן בזמן ההשתנה, ניתן לעבוד על כך בפיזיותרפיה.^[3][5]

פיזיותרפיה לרצפת אגן אינה מאבחנת את הממצא ואינה מודדת את כוח ההתכווצות של השלפוחית. בנוסף, אין עדויות טובות לכך שטיפול מחזיר כוח התכווצות לדטרוזור חלש.^[1][3][5]

וכאן ההבחנה נעשית מעשית: בסקירה שיטתית ומטא־אנליזה של גברים בני 18 עד 50, שילוב של שינוי התנהגותי וביופידבק היה האסטרטגיה היחידה שנבדקה כלל עבור הרפיה לא מתואמת, והשיגה שיפור של 50% ומעלה בתסמינים אצל 83% מהמטופלים לאחר שלושה חודשים. מחברי הסקירה מדגישים שאיכות הראיות נמוכה: מעט מחקרים, מדגמים קטנים, עיצוב רטרוספקטיבי ומעקב קצר.^[9]

להרחבה על ההערכה של רצפת האגן אצל גברים: טיפול רצפת אגן לגבר: למי מתאים ומה הוא כולל

שאלות נפוצות

מקורות

1. Chapple CR, Osman NI, Birder L, et al. Terminology report from the International Continence Society (ICS) Working Group on Underactive Bladder (UAB). Neurourol Urodyn. 2018;37(8):2928-2931. doi:10.1002/nau.23701.
2. Smith PP, Birder LA, Abrams P, Wein AJ, Chapple CR. Detrusor underactivity and the underactive bladder: symptoms, function, cause, what do we mean? ICI-RS Think Tank 2014. Neurourol Urodyn. 2016;35(2):312-317. doi:10.1002/nau.22807.
3. Drake MJ, Williams J, Bijos DA. Voiding dysfunction due to detrusor underactivity: an overview. Nat Rev Urol. 2014;11(8):454-464. doi:10.1038/nrurol.2014.156.
4. Clement KD, Burden H, Warren K, et al. Invasive urodynamic studies for the management of lower urinary tract symptoms (LUTS) in men with voiding dysfunction. Cochrane Database Syst Rev. 2015;2015(4):CD011179. doi:10.1002/14651858.CD011179.pub2.
5. Sinha S, Everaert K, Bou Kheir G, et al. Could a better understanding of the underlying pathophysiologies lead to more informed treatment choices in patients with lower urinary tract dysfunction due to an acontractile or underactive detrusor? ICI-RS 2023. Neurourol Urodyn. 2024;43(6):1381-1390. doi:10.1002/nau.25329.
6. Jiang YH, Kuo HC. Video-urodynamic characteristics of non-neurogenic, idiopathic underactive bladder in men: a comparison of men with normal tracing and bladder outlet obstruction. PLoS One. 2017;12(4):e0174593. doi:10.1371/journal.pone.0174593.
7. Karami H, Valipour R, Lotfi B, Mokhtarpour H, Razi A. Urodynamic findings in young men with chronic lower urinary tract symptoms. Neurourol Urodyn. 2011;30(8):1580-1585. doi:10.1002/nau.21095.
8. Jamzadeh AE, Xie D, Laudano M, et al. Urodynamic characterization of lower urinary tract symptoms in men less than 40 years of age. World J Urol. 2014;32(2):469-473. doi:10.1007/s00345-013-1134-z.
9. Creta M, Baboudjian M, Sakalis V, et al. Management of primary bladder neck obstruction and dysfunctional voiding in young men: a systematic review and meta-analysis. Eur Urol Focus. 2025;11(3):496-507. doi:10.1016/j.euf.2025.01.011.
10. Matsukawa Y, Naito Y, Ishida S, et al. Two types of detrusor underactivity in men with nonneurogenic lower urinary tract symptoms. Neurourol Urodyn. 2023;42(1):73-79. doi:10.1002/nau.25044.