טפטוף בסוף ההשתנה בגברים (Terminal Dribbling): גורמים, בירור ומקום הפיזיותרפיה

מאת רועי קליין, פיזיותרפיסט מוסמך (M.Sc.PT) · ספטמבר 2026

זרם השתן מתחיל כרגיל, אבל לקראת הסוף הוא הולך ונחלש, הופך לטיפות או לזרם דק ומטפטף, ולוקח עוד זמן עד שההשתנה מסתיימת. התופעה הזו נקראת טפטוף בסוף ההשתנה, ובאנגלית Terminal Dribbling‏.

לפי ה-International Continence Society‏, מדובר במצב שבו בחלק הסופי של ההשתנה קיימת האטה ניכרת של זרם השתן, עד שהוא הופך לטיפות או לזרם דק ומטפטף. כלומר ההשתנה עדיין נמשכת והשתן עדיין זורם, גם אם באיטיות רבה.^[1]

הוא מוגדר כתסמין של שלב ההתרוקנות, ולא כאבחנה בפני עצמו. זהו תסמין שיכול להופיע במצבים שונים המשפיעים על זרימת השתן ועל התרוקנות השלפוחית.^[1][5]

טפטוף בסוף ההשתנה או לאחריה, מה ההבדל?

קל לבלבל בין שני המצבים, אבל התזמון שונה.

בטפטוף בסוף ההשתנה זרם השתן עצמו הולך ונחלש בחלק האחרון של ההשתנה והופך לטיפות או לזרם דק ומטפטף, וההשתנה עדיין לא הסתיימה. בטפטוף לאחר השתנה, לעומת זאת, זרם השתן כבר פסק לחלוטין וההשתנה הסתיימה, ורק לאחר מכן מופיעות טיפות נוספות.^[1][6]

להגדלה הקישו על התמונה

ההבדל הזה חשוב, משום ששני התסמינים יכולים להיות קשורים למנגנונים שונים ולכן גם ההערכה והטיפול אינם בהכרח זהים.

למה זה יכול לקרות?

טפטוף בסוף ההשתנה אינו מספר לנו בפני עצמו מה גורם לתופעה.

תסמיני התרוקנות מהסוג הזה יכולים להופיע כאשר קיימת התנגדות לזרימת השתן, כאשר השלפוחית אינה מצליחה לשמר התרוקנות יעילה לאורך כל ההשתנה, או בשילוב של מספר גורמים.^[2][3][4][5]

אחת האפשרויות היא Bladder Outlet Obstruction‏, חסימה או התנגדות במוצא השלפוחית. היא יכולה להיות קשורה, בין היתר, להגדלה שפירה של הערמונית, להיצרות של השופכה או להפרעה באזור צוואר השלפוחית.^[3][5][8]

אפשרות אחרת קשורה לתמונה של Underactive Bladder‏ או ל-Detrusor Underactivity‏, וכאן חשוב להבדיל בין שני המושגים.

Underactive Bladder ו-Detrusor Underactivity, לא אותו דבר

Underactive Bladder‏, בקיצור UAB‏, מתאר תסמונת קלינית של תסמיני התרוקנות. היא יכולה לכלול זרם איטי או ממושך, קושי בהתרוקנות, צורך ללחוץ ותחושה שהשלפוחית אינה מתרוקנת היטב.^[2]

לעומת זאת, Detrusor Underactivity‏, בקיצור DU‏, מתארת תפקוד ירוד של שריר השלפוחית בזמן ההתרוקנות. ה-Detrusor‏ הוא השריר בדופן השלפוחית שאחראי ליצירת הלחץ הדרוש להתרוקנות, וב-DU‏ הכיווץ שלו אינו חזק מספיק או אינו נמשך מספיק זמן.^[2][3]

ההבדל משמעותי: אפשר לסבול מתסמינים שמתאימים ל-UAB‏ בלי שאפשר להסיק מכך שקיימת DU‏. זרם חלש, השתנה ממושכת, צורך ללחוץ וטפטוף בסוף ההשתנה יכולים להופיע גם בחסימה של מוצא השלפוחית וגם ב-DU‏, ולכן אי אפשר לאבחן DU‏ לפי התסמינים בלבד.^[2][3][4]

DU‏ היא אבחנה אורודינמית. כאשר נדרשת הבחנה בין חסימה של מוצא השלפוחית לבין DU‏, הבדיקה הרלוונטית היא Pressure-Flow Study‏ במסגרת בדיקת אורודינמיקה, שבה מעריכים את הלחץ שנוצר בשלפוחית ביחס לזרימת השתן.^[2][3][4]

טפטוף בסוף ההשתנה יכול אפוא להיות אחד מתסמיני ההתרוקנות בתמונה רחבה יותר, אבל הוא אינו מספיק בפני עצמו כדי לקבוע UAB‏, ובוודאי לא DU‏.

להרחבה על התסמונת: שלפוחית תת־פעילה בגברים: תסמינים, גורמים ובירור

ולהרחבה על הממצא ועל אופן האבחנה שלו: תת־פעילות הדטרוזור: מה זה ואיך מאבחנים

האם זה אומר שיש בעיה בערמונית?

לא בהכרח.

הגדלה שפירה של הערמונית יכולה להיות קשורה לתסמיני התרוקנות, במיוחד בגברים מבוגרים, אבל היא אינה הסיבה היחידה.^[5][8]

טפטוף בסוף ההשתנה יכול להופיע גם במצבים אחרים המשפיעים על מוצא השלפוחית, על השופכה או על תפקוד שריר השלפוחית. לכן עצם העובדה שהזרם הופך לטיפות בסוף ההשתנה אינה מספיקה כדי לקבוע שמקור הבעיה הוא הערמונית.

מתי כדאי לבצע בירור רפואי?

כאשר מדובר בתופעה קלה, יציבה ולא מטרידה, היא אינה בהכרח מצביעה על בעיה משמעותית.

עם זאת, יש מקום לבירור כאשר הטפטוף:

• חדש או הולך ומחמיר
• מופיע יחד עם זרם שתן חלש
• מלווה בקושי להתחיל להשתין
• מופיע עם זרם שנקטע ומתחדש
• דורש לחיצה כדי להתרוקן
• מלווה בתחושה שהשלפוחית אינה מתרוקנת
• מופיע יחד עם דם בשתן
• מלווה בדלקות חוזרות בדרכי השתן
• מופיע יחד עם אצירת שתן או קושי משמעותי בהתרוקנות

המטרה של הבירור אינה לאבחן את הטפטוף, אותו מזהים לפי התיאור, אלא להבין האם קיים גורם שמשפיע על תפקוד ההתרוקנות.^[4][5]

האם יש מקום לפיזיותרפיה של רצפת האגן?

כן, בחלק מהמקרים.

חשוב רק לא להניח שכל טפטוף בסוף ההשתנה הוא בהכרח בעיה של רצפת האגן. בניגוד לטפטוף לאחר השתנה, שבו קיים קשר ישיר יותר לשתן שנותר בשופכה אחרי סיום ההשתנה, כאן הזרם עדיין נמשך ולכן ייתכנו גם גורמים הקשורים לשלפוחית או למוצא שלה.^[3][6]

עם זאת, תסמיני מערכת השתן אינם תמיד מופיעים בבידוד. פיזיותרפיה יכולה להיות רלוונטית במיוחד כאשר קיימים במקביל:

• טפטוף לאחר השתנה
• דחיפות או תכיפות
• קושי בתיאום שרירי רצפת האגן
• תסמיני רצפת אגן נוספים
• תמונה משולבת של תסמיני השתנה ותפקוד לא מיטבי של רצפת האגן

במסגרת ההערכה ניתן לבדוק את יכולת הכיווץ וההרפיה של רצפת האגן, את הקואורדינציה של השרירים ואת הקשר בין תפקוד רצפת האגן לשאר התסמינים.

במחקר אקראי שכלל 158 גברים עם הגדלה שפירה של הערמונית ועם שלפוחית רגיזה, הוספת תרגול שרירי רצפת האגן וטכניקת דיכוי דחיפות לטיפול התרופתי שיפרה את התסמינים יותר מהטיפול התרופתי לבדו. עם זאת, מדובר בשיפור בתסמיני אחסון ובציון הכללי, והראיות הישירות לטיפול בטפטוף בסוף ההשתנה כתסמין מבודד עדיין מוגבלות.^[6][7]

לכן הטיפול מותאם לתמונה הקלינית ולא לעצם קיומו של הטפטוף.

אז מה קודם, בירור אורולוגי או פיזיותרפיה?

זה תלוי בתמונה.

כאשר טפטוף בסוף ההשתנה הוא התסמין המרכזי, במיוחד אם הוא מלווה בזרם חלש, בקושי בהתרוקנות, בצורך ללחוץ או בתחושה שהשלפוחית אינה מתרוקנת, יש מקום לבירור רפואי של תפקוד מערכת ההתרוקנות.

כאשר קיימים במקביל גם תסמינים שמתאימים למעורבות של רצפת האגן, פיזיותרפיה יכולה להשתלב כחלק מההערכה והטיפול.

המטרה אינה לבחור אוטומטית בין אורולוגיה לפיזיותרפיה, אלא להבין מהו התסמין, אילו תסמינים נוספים קיימים ומהם הגורמים שעשויים להיות רלוונטיים.

להרחבה על ההערכה של רצפת האגן אצל גברים: טיפול רצפת אגן לגבר: למי מתאים ומה הוא כולל

שאלות נפוצות

מקורות

1. D'Ancona C, Haylen B, Oelke M, et al. The International Continence Society (ICS) report on the terminology for adult male lower urinary tract and pelvic floor symptoms and dysfunction. Neurourol Urodyn. 2019;38(2):433-477. doi:10.1002/nau.23897.
2. Chapple CR, Osman NI, Birder L, et al. Terminology report from the International Continence Society (ICS) Working Group on Underactive Bladder (UAB). Neurourol Urodyn. 2018;37(8):2928-2931. doi:10.1002/nau.23701.
3. Drake MJ, Williams J, Bijos DA. Voiding dysfunction due to detrusor underactivity: an overview. Nat Rev Urol. 2014;11(8):454-464. doi:10.1038/nrurol.2014.156.
4. Clement KD, Burden H, Warren K, et al. Invasive urodynamic studies for the management of lower urinary tract symptoms (LUTS) in men with voiding dysfunction. Cochrane Database Syst Rev. 2015;2015(4):CD011179. doi:10.1002/14651858.CD011179.pub2.
5. Takeda M, Araki I, Kamiyama M, et al. Diagnosis and treatment of voiding symptoms. Urology. 2003;62(5 Suppl 2):11-19.
6. Albakr A, El Ansari W, Mahdi M, et al. Postmicturition dribble in men with no previous urogenital surgery: systematic review and meta-analysis of treatment modalities. Neurourol Urodyn. 2024;43(7):1686-1698. doi:10.1002/nau.25337.
7. Hagovska M, Svihra J Sr, Macko L, et al. The effect of pelvic floor muscle training in men with benign prostatic hyperplasia and overactive bladder. World J Urol. 2024;42(1):287. doi:10.1007/s00345-024-04974-7.
8. Thorpe A, Neal D. Benign prostatic hyperplasia. Lancet. 2003;361(9366):1359-1367.